אם שואלים אותי על הזיכרון הכי רחוק שלי, הרי שאני מיד נזכרת בפרס , בהיותי בערך בת 3-4. אינני יודעת אם אלו הזיכרונות שלי או ספורים ששמעתי פעמים רבות מהורי ומדודי והם נראים לי כזיכרון.

 

 

דוד ז"ל ואני, בני אותו גיל ובפרס גרנו בבית עם חצר משותפת, ולכן הרבינו לשחק יחד במשך היום ולילות רבים גם נהגתי לישון בביתו, כי דוד החליט שאני חברתו ואפילו אשתו.

 

 

היו ימים שהוא נהג לקחת אותי לבית הוריו ולומר לאימו "אמא את לא רואה שהבאתי את אשתי למה אינך מתייחסת לאשתי? הכיני לה אורז ורוטב (פולוב- חורשי- בפרסית).

 

 

לימים, סיפור זה התגלגל גם בין הדודים והדודות המשותפים שלנו שהיו כבר בישראל, ולאחר שעלינו ארצה, כשהיינו נפגשים תמיד היה מישהו שיזכיר לנו ששנינו חברים ולספר את הסיפור פעם אחר פעם כשכל הסביבה מגיבה בצחוק מתגלגל, דבר שגרם לדאבוני הרב להרבה מבוכה לשנינו, וכתוצאה מכך להתרחקות שלנו אחד מהשני עד כדי התחמקות כשנפגשנו.

 

 

ועוד זכור לי, שכאשר דוד היה חייל, נסעתי עם אחותי יפה לירושלים ושם ביקרנו אצל הוריו של דוד שבמקרה היה ברגילה, ובפעם הזו שמתי לב לאישיותו הגדולה וליופיו הרב- בחור יפה תואר ויפה מראה עם עיניים בהירות ,שיער שטני, לבוש בחולצת טריקו אדומה ובמכנסי  ג'ינס, כולו קרן מאושר, בראותו אותנו הוא רץ מיד למטבח וחזר עם שתייה.

 

 

באותו יום היו בבית גם הוריו של דוד, אינני זוכרת על מה דיברנו, בוודאי על הא ועל דא, אני רק זוכרת שאביו של דוד (דודי) היה מאוד מבודח ושמח.

 

 

הזיכרון האחרון שלי מדוד הוא בערך כחודש לפני מלחמת יום  הכיפורים.

 

 

דוד הגיע לקריית מלאכי, זה היה בשעות הערב הוא ישב במרפסת ביתנו ומסביבו ישבו אחיי ואחיותיי, ואולי גם חלק מבני הדודים שגרים בישוב, והוא סיפר לנו שהוא אמור לצאת ביום הכיפורים הביתה, אך בראש השנה הוא נאלץ להישאר בבסיס וסיפר על כוונתו להתחלף עם אחד מחבריו לפלוגה, לאחר מכן ליווינו אותו לביקור אצל דוד שלמה, כי היה ברור לכולם שדוד אהב ללכת אליו, וכך כל ביקור בקרית מלאכי התחיל או הסתיים שם .

 

 

אלה בעיקר זיכרונותיי המעטים מדוד ז"ל, שכן בשנת 1973 פרצה מלחמת יום כיפור, ומסתבר שדוד, שהיה בסיני נהרג מיד בתחילת המלחמה.

 

 

הדאגה לגביו הייתה רבה, לא שיערנו ולא האמנו שהוא נהרג מיד עם פרוץ המלחמה.

 

 

כל יום חיכינו לאות חיים או למכתב ממנו, ונצמדנו למקלטי הטלוויזיה  ולעיתונים בתקווה לראות אותו בין השבויים, אך גם זה לא קרה .

 

 

חודש לאחר המלחמה נודע לנו שדוד נהרג  במלחמה.

 

 

דוד, השארת בליבנו חלל ריק וכאב גדול, גם היום כאשר אנחנו מדברים עליך, הכאב רב והצער מעיק.

 

 

"איך נפלו גיבורים"

 

 

 

  

יהי זכרך ברוך !!