מפגש גדוד - ינואר 2016

דוד היה ילד שכל עולמו נבנה סביב ספרים. הוא היה סקרן ורצה ללמוד ולדעת. הוא היה תמים. וכמו שיואב רטנר ז"ל כתב - "לפעמים תמימותו נוצלה על ידי חבריו." הוא קרא כל ספר שנקרה בדרכו וביקר רבות בספריה. לעתים יותר מפעם ביום.

למרות שהיה צעיר ממני בשנתיים, הוא הדביק אותי באהבתו לספרים. היה מציע לי ספרים לקריאה ובודק מה הבנתי.

דוד אהב לכתוב שירים עם נגיעה בהיסטוריה. המורה שלו, שקרא חלק משיריו, כתב לו - "כשקוראים את השירים שלך, יש תחושה כאילו היית חלק מאותה תקופה היסטורית." לאחר מותו לא נמצא אף שיר שלו.

בשבילי, דוד היה אח וחבר קרוב, שאתו חלקתי הרבה חוויות משותפות ואהבה גדולה לספרים.

מותו פער בור גדול, יצר תחושה של עצב ובדידות, שההורים לא עמדו בהם ונפטרו בגיל צעיר.

בתוך החלל הגדול, שנפער עקב נפילתו של דוד, חפשנו כל בדל מידע אודותיו, כל כל ידיעה, ולו הקטנה ביותר, הייתה חשובה לנו.

אחרי 32 שנים הקמנו אתר לזכרו. דרך האתר נוצר קשר עם ברטי אוחיון, שהוביל למפגש אתו ועם דודי חלבי ויוסי אלעזר. במפגש הזה נכחו גם בני משפחתו של יצחק ברדה ז"ל וראובן הרשדופר ז"ל. לאורך כל המפגש הייתה לי תחושה חזקה כאילו דוד, ראובן, גבי טפלי ויצחק נוכחים וצופים בנו מעל.

לאחר מפגש זה, ברטי קישר אותנו עם אנשי הגדוד. ידוע לי כי ברטי היסס מאד אם לכתוב לי את המכתב דרך האתר.אני נתקפת פחד מהאפשרות שמא היה מוותר ולא פונה.

ברטי, זו ההזדמנות שלי להודות לך ולהוקיר את פועלך, בשמי ובשם כל בני משפחתי.בתחושה שלי, בעקבות המלחמה, התום והנעורים שלכם נשארו שם ומשהו מהם, מהנופלים דבק בכם, כאילו פרק הזמן הזה של לפני המלחמה והמלחמה עצמה, נצרב בתודעה שלכם.

אתם הפכתם לנו, האחים, למשפחה חמה, תומכת ודואגת. הנוכחות שלכם בחיינו חשובה לנו מאד ואני מוקירה אתכם על נוכחותכם באופן עקבי, בימי ההנצחה של דוד.

אני נפעמת, כל פעם מחדש, מהחברות, הדאגה, התמיכה והעזרה ההדדית בינכם.

אני מקווה שגם לנוכחות שלנו, המשפחות השכולות, יש איזושהי משמעות בחייכם.

תודה לכם אנשים יקרים.

אוהבת אתכם.