רותם אהרוני
מפגש הזכרון השנתי לדוד אהרוני וצוות הטנק שלו
המפגש אורגן, כבשנה שעברה, לזכרם של אהרוני דוד, בדרה יצחק, הרשדופר ראובן וטפלי גבי ז"ל.
נפגשנו ביד לשריון בלטרון – משפחה, חברים וחברים מהגדוד.
כמו תמיד המפגש היה עם הרבה התרגשות, לחיצות ידיים חיבוקים נשיקות...
מ
מירה אימבר
שלום לכולם.
עברו 41 שנים מאז פרוץ המלחמה ותשע שנים מאז הטקס שערכנו בלטרון, שהיה הראשון במסורת מפגשי ההנצחה.
בינתיים, בזכות ברטי, שגילה את האתר ויצר איתנו קשר, גילינו את החברים מגדוד-79 ונוצר קשר הדוק, רציף ובעיקר קשר חברי חם ודואג שהוא מעבר להנצחה.
בעקבות ההיכרות עם החברים מהגדוד, יצאנו למסע לסיני, שהפגיש אותנו עם האנשים, הסיפורים והמקומות בהם התנהלה המלחמה. ובעיקר הסיפורים האישיים, אותם סיפורי גבורה והישרדות כואבים ש"השאירו אותם שם" כשם סיפרו של ברטי אוחיון "נשארנו שם".
מבחינתנו כל אחד מהמפגשים היה יחיד ומיוחד בפני עצמו. במידה רבה בזכות נוכחותם של חברי הגדוד, שהצטרפו לחברים ולמשפחה. זוהי נוכחות שמרגיעה, ולו לרגע קט, את כאב הגעגוע שלנו לאחים. והלוואי שאנחנו נוכל לעזור ולו במעט להקלת משא הזיכרונות הכבד והכואב שלכם.
בהזדמנות זו אני מבקשת לברך את מפקד חטיבה 14 במלחמה - אמנון רשף, על זכייתו בפרס מולדובן לספרות צבאית לשנת 2013, מאוניברסיטת אריאל ופרס יצחק שדה ל -2014. הספר מהווה סיכום של עבודת מחקר של עשרות שנים, שכללה פענוח רשתות קשר מהמלחמה, תצלומי אויר, יומני מבצעים, יומני רדיו, ראיונות עם לוחמים ומפקדים וספרות צבאית מצרית, יישר כוח.
הרבה תודה לך אושרת על העזרה בארגון הטקס כאן
ותודה מיוחדת לך בני אהרוני, ששנה אחרי שנה, ללא לאות, עוזר, תומך, מגיע לסיור המקדים וכל זה בצנעה ומאחרי הקלעים.
רותם אהרוני - אחיינית, בת יקי אהרוני
לדודי דוד שלום,
מטבע הדברים לא הכרנו אותך. אולם נדמה, שאתה חי בתוכנו יום יום שעה שעה.
תמונותיך תלויות בביתנו צעיר ויפה.
הדמיון הרב בינך לבין אבי ושאר אחיו בלתי ניתן לערעור.
מהיום שאני זוכרת את עצמי, ועוד קודם, כך סופר לי, אנחנו פוקדים את חלקת הקבר שלך
בהר הרצל פעמיים בשנה: בכל שנה בסתיו וביום הזיכרון לחללי צה"ל.
איני מכירה מציאות אחרת.
אני מכירה את סיפורי הילדות שלכם: מקריאה בחוברת לזכרך,
מהטיול בירוחם וממפגשי המשפחה בהם לעיתים זה עולה וצף.
כמו כן את סיפור הקרב בו נפלת
וגם יש לי בנייד את צילום הטנק השרוף בשדה הקרב.
כאשר אני עוצרת רגע וחושבת, שהיית רק בן עשרים בנופלך, צעיר מגילי, אני נעצבת.
כי מה כבר אפשר להספיק עד גיל 20 – זה נורא קצר.
מאז המלחמה ההיא עברו ארבעים ואחת שנים, היו ששרו אז:
"אני מבטיח לך ילדה שלי קטנה שזו תהיה המלחמה האחרונה".
כולם קיוו. אך המציאות שונה לגמרי.
רק הקיץ חווינו עוד אחת מהמלחמות בהם חבריי לחמו וחלקם גם שילם בחייו.
יש לזכור זו הארץ שלנו אין לנו אחרת אתה נלחמת למענה ואנחנו גם כן.
יהודה עמיחי בשירו "במרחק שתי תקוות" כותב כך:
"במרחק שתי תקוות מן הקרב, חזיתי שלום.
ראשי הֶעייף מוכרח ללכת, רגלי חולמות חלום.
האיש השרוף אמר: אני הסנה שבער ואֻכּל, גְשָה הלום,
מותר לך, השאר נעליך על רגליך. זה המקום."
"מיקי אהרוני שרה את שירה של נעמי שמר - "עקידת יצחק
עקידת יצחק
מילים ולחן: נעמי שמר
קח את בנך
את יחידך אשר אהבת
קח את יצחק
והעלהו לעולה
על אחד ההרים
במקום אשר אומר אליך
והעלהו לעולה
על אחד ההרים בארץ מוריה
ומכל ההרים שבארץ הזאת
תעלה צעקה גדולה:
הנה האש והנה העצים
והינהו השה לעולה
ריבונו של עולם המלא רחמים
אל הנער ידך אל תשלח
אל הנער ידך אל תשלח -
גם אם שבע נחיה ונזקין
לא נשכח כי הונף הסכין
לא נשכח את בנך
את יחידך אשר אהבנו
לא נשכח את יצחק.
"ירון אהרוני קרא "יזכר
יִזְכֹּר עַם יִשׂרָאֵל אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו,
הַנֶּאֱמָנִים וְהָאַמִּיצִים, חַיָּלֵי צְבָא-הֲגָנָה לְיִשׂרָאֵל,
וְכָל לוֹחֲמֵי הַמַּחְתָּרוֹת וַחֲטִיבוֹת הַלּוֹחֲמִים
בְּמַעַרְכוֹת הָעָם, וְכָל אַנְשֵי קְהִילִיַּת הַמּוֹדִיעִין
וְהַבִּטָּחוֹן וְאַנְשֵי הַמִּשְׁטָרָה אֲשֶׁר חֵרְפוּ נַפְשָׁם
בָּמִלְחָמָה עַל תְּקוּמַת יִשְׂרָאֵל,
וְכָל אֵלֶּה שֶׁנִּרְצְחוּ בָּאָרֶץ וּמִחוּצָה לָהּ
בִּידֵי מְרָצְחִים מֵאִרְגּוּנֵי הָטֶּרוֹר.
יִזְכֹּר יִשׂרָאֵל וְיִתְבָּרַך בְּזַרְעוֹ וְיֶאֱבַל עַל זִיו הָעֲלוּמִים
וְחֶמְדַת הַגְּבוּרָה וּקְדֻשָׁת הָרָצוֹן וּמְסִירוּת הַנֶּפֶש
אֲשֶׁר נִסְפּוּ בַּמַּעֲרָכָה הַכְּבֵדָה.
יער צרעה 2014
מירה אימבר
בתום ההרצאה של רמי מתן נסענו ל"יער צרעה", שנקרא גם "יער הנשיא", על שם הנשיא חיים ויצמן.
ליער שתי כניסות. האחת מכביש 44 ליד מושב תרום. הכניסה השניה היא מכביש הכניסה לקיבוץ צרעה. היער נמצא באזור הררי.
בחרנו את האפשרות השניה. עלינו ליער בדרך שנקראת "דרך-הפסלים".
העליה הייתה תלולה והשביל הוא שביל כורכר, מה שגרם לחלק מכלי הרכב להתחפר.
לאחר מבצע החילוץ התמקמנו בראש ההר לארוחת צהרים עם תצפית על מישור החוף.
היער היה חלק מנחלת שבט דן והוקדש לסיפור המקראי על השופט המפורסם שמשון. ביער פזורים שלטים עם ציטוטים מסיפורו של שמשון ויש גם קבר שמיוחס לו.
בסיום ארוחת הצהרים קבלנו מבני אהרוני סקירה על האזור ותקציר של סיפורו של שמשון (בסיועה של תהל ושאר הילדים).
המשכנו ב"דרך הפסלים" ומשם עשינו טיול רגלי קצר בשבילי היער, וטיפסנו לקבר שמשון. אחרי הביקור בקבר, האורחים התפזרו והמשפחה נשארה ברובה עד הערב.
יש לציין שבגלל החופשה היו ביער מטיילים רבים וכינוס של שלוש תנועות נוער, מה שגרם ל"פקקים" ביער ויצר אוירה של חגיגה גדולה.
מיקי אהרוני
ירון אהרוני
דוד
אהרוני