1.  הפלוגה המבצעית לפני המלחמה

 

  -  ההיכרות הראשונה, ביני ובין דוד אהרוני, החלה בתחילת חודש פברואר 1973, כתשעה חודשים לפני המלחמה.

  -  המפגש בינינו היה בגדוד 79 ברפידים. דוד הגיע מפלוגה, שסיימה זה מכבר תעסוקה מבצעית בקו התעלה. אני, יחד עם דוד חלאבי, הגענו מפלוגה אחרת, שגם סיימה תעסוקה מבצעית בקו התעלה.

  -  במשך שלושה חודשים, עד סוף אפריל 73, שרתנו בגדוד 79, בפלוגה של יוסי ווילר. קראו לנו הפלוגה המבצעית, מאחר והפלוגה שלנו הייתה הפלוגה הוותיקה בגדוד. ואילו שתי הפלוגות האחרות החלו את אימון הצמ"פ (צוות, מחלקה, פלוגה).

 -  תקופה זו ברפידים התאפיינה באימונים קלים יחסית לאימוני הצמ"פ, שמירות בגדוד, סדרות חינוך, טיולים ועוד. 

 -  בתום שלושה חודשים (אפריל 1973), ירדנו שוב לקו התעלה.

 -  הוצבנו בתעוז "בגדד", שלאחר מכן שונה שמו ל"נוזל", לתחוקת הקו בגזרה המרכזית של התעלה, עד סוף חודש יולי 1973. תקופה בה הפלוגה התגבשה. במרבית הזמן, טיפול בטנקים, שמירות, מטבח, מנוחה, שינה, כוננות וכן ימי סיור רבים בקו התעלה – כדי להכיר את הגזרה.

-  בגזרה זו הכרנו את אזור "חמדיה", "טלויזיה", מיסורי" "טליסמן", "לקסיקון", "עכביש", "טרטור", "נחלה", "שיק", "מצמד", מוצב "פורקן" גשר פירדן, החווה הסינית, העיר קנטרה ועוד. שמות סתמיים, מקריים, שהיו מבחינתנו, שפה של יום יום. בהמשך יוברר, ששמות אלו ילוו אותנו לנצח.

-  בתחילת יולי 1973 הפלוגה חזרה לתעסוקה מבצעית ברפפידים. אני עזבתי את הפלוגה ויצאתי לקורס מפקדי טנקים.

-  המפגש הבא שלי עם חלק מאנשי הפלוגה היה בנסיבות הקשות ביותר, במהלך המלחמה וחלקם של חיילי הפלוגה המבצעית אף הצטרפו לפלוגת הקמ"ט בה לחמתי.

-  חלק מאנשי הפלוגה, וביניהם דוד אהרוני ז"ל, לצערי הרב לא זכיתי לראות. למעשה המפגש האחרון שלי עם דוד היה בתחילת יולי 1973.

 

 

2.   דוד אהרוני

 

-  ההכירות בינינו בפלוגה המבצעית, הייתה למעשה, כחצי שנה ולאחר מכן, עד המלחמה שמרנו על קשר מכתבים.

-  דוד היה החיל המשכיל ביותר בפלוגה מקרב החיילים, ובשפת החיילים בפלוגה, דוד היה המלומד ביותר.  

-  דימוי זה, של החייל המלומד, נבע ממספר סיבות:

 

              -  השפה העברית בפיו הייתה רהוטה וניכר שהשתדל לדבר עם החיילים בשפה מתאימה.

              -  בתעוז היה המון זמן פנוי. אנחנו החיילים ניצלנו זמן זה למנוחה, כדור רגל ועוד. דוד ניצל את 

                 הזמן  לקריאה ותמיד הסתובב  עם ספר ביד.

              -  בוויכוחים ובשאלות של ידע, דוד תרם מהידע העצום שהיה לו ועל כך זכה להערכה רבה בפלוגה.

 

-  תכונות נוספות שמצאתי בדוד, אשר גרמו לי להתחבר אליו, היו בגין העובדה דוד היה חייל צנוע, שקט, עדין מאד, מופנם ומתחשב מאד באחרים.

-  דוד היה מוערך מאד בפלוגה בגין אישיותו, השכלתו ותבונתו.

-  העובדה שדוד ואני היינו ירושלמים חזקה את הקשר בינינו ומצאנו את עצמנו, פעמים רבות, עושים את הדרך הארוכה מהתעלה לירושלים, שנמשכה מעל עשר שעות. היינו יוצאים לבית פעם בחודש.

-  ביום החזרה מהחופשה, ביום ראשון, היינו נפגשים בתחנה המרכזית בירושלים, מוקדם בבוקר ונוסעים יחד ליד אליהו בת-אביב ומשם באוטובוס לסיני.

 

 

   3.   חידוש הקשר עם משפחתו של דוד

 

-  באוקטובר 2007, בעקבות המהומה שהתחוללה לקראת הקרנת הסרט על חטיבה 14, נכנסתי לאינטרנט ורשמתי "גדוד 76 – חפש!" רציתי לדעת מה כתוב באינטרנט על גדוד 79. במסגרת החיפוש קראתי כתבות על הגדוד ומאמרים. עיני נתקלו באותיות "דוד אהרוני – אתר זכרון".

-  נכנסתי לאתר. קראתי את תיאור הקרב בו דוד נהרג וכאן נודע לי, לראשונה, אחרי 34 שנים, שדוד אהרוני היה בטנק של טפלי יחד עם  ראובן הירשדופר ויצחק בדרה. כל הצוות נהרג ב-7 לאוקטובר 73, בשעה 02:00. למעשה 12 שעות לאחר שנפתחה המלחמה.

- המשכתי לעיין באתר והגעתי לפרק "תמונות שצילם דוד אהרוני".

-  בפרק זה הבחנתי בתמונותיו של דוד, תמונות שלי, של דוד חלאבי ושל יוסי אליעזר, מהתקופה בה שרתנו בתעוז "נוזל". בסוף האתר ישנה הערה המציינת, למעשה, שבני משפחתו של דוד לא מזהים אף אחד מהתמונות, כי לא יצרו קשר עם אף אחד. באתר הושארה כתובת אי-מייל ליצירת קשר.

-  התלבטתי האם ליצור קשר? כיצד הם יקבלו פניה כזו? אחרי 34 שנה!!! אולי לא רצוי שאפתח פצעים מחדש? התלבטתי מאד, האם פנייתי יכולה לסייע? החלטתי להשאיר הודעה באתר: "באם המשפחה מעונינת בקשר, אשמח ליצור קשר." קבלתי תשובה באי-מייל, מאוחר בלילה ממירה, אחותו של דוד, אותה כמובן לא הכרתי עד אז ובקשה ליצור קשר, כולל השארת מספר טלפון.

-  השעה הייתה אחר חצות ביום חמישי ולכן העדפתי להמתין לבוקר. בבוקר התקשרתי למירה והזדהיתי כברטי אוחיון. מירה התרגשה מאד והחלה לבכות. מירה שאלה אותי האם מדובר בברטי אוחיון, הקצין הבכיר במשטרה. אישרתי לה. ספרתי לה, בהתרגשות רבה, אודות הקשר שלי עם דוד, כאשר דמעות זולגות כל הזמן מעיני.

-  משיחתי עמה הבנתי, שהמשפחות אהרוני, הרשדופר ובדרה לא יצרו מאז המלחמה קשר עם שום חייל, שהכיר את השלושה לפני המלחמה. הם היו משוכנעים, שכל מי שהכיר אותם נהרג במלחמה.

-  סיכמתי עם מירה אודות מפגש עם המשפחות אהרוני, הירשדופר וברדה. דברתי עם דודי חלאבי, חברי הטוב, אתו אני בקשר מצויין מאז השירות הצבאי. דברתי עם יוסי אליעזר, אותו פגשתי, לראשונה מאז המלחמה, רק כחודש לפני שיחתי עם מירה והצעתי להם שנפגש עם המשפחות בבית של מירה. שניהם הביעו הסכמה ללא היסוס. קבענו מועד עם מירה וכך נוצר המפגש הראשוני.

-  במפגש, כל אחד מאתנו, דודי יוסי ואני סיפרנו על ההיכרות שלנו עם דוד אהרוני, הירשדופר וברדה, כולל תיאור חיי השגרה בצמ"פ, בתעוזים ובתעוז "נוזל".

-  יוסי אליעזר, שהשתתף בקרב בו נהרגו אהרוני הירשדופר וברדה, סיפר אודות הקרב.

-  מסרתי לבני משפחת אהרוני את מכתבו של אהרוני, ששלח אלי בזמן שהייתי בקמ"ט.

-  בעקבות המפגש עם המשפחות בביתה של מירה, החלטתי לבצע את התחקיר אודות הקרב של טפלי, מפקדם של אהרוני, הירשדופר וברדה, וכן נסיבות נפילתם.

-  התחקיר המלא מופיע באתר לזכרו של דוד, באתר גדוד 79, באתר חטיבה 14 ובספרי אודות גדוד 79 במלחמת יום כיפור – "נשארנו שם".