מפגש הזכרון השנתי לדוד אהרוני וצוות הטנק שלו

 

המפגש אורגן, כבשנה שעברה, לזכרם של אהרוני דוד, בדרה יצחק, הרשדופר ראובן וטפלי גבי ז"ל.

 

 

נפגשנו בטבריה – משפחה וחברים מהגדוד. ב-30 לספטמבר 2015, י"ז בתשרי תשע"ו.

כמו תמיד המפגש היה עם הרבה התרגשות, לחיצות ידיים חיבוקים נשיקות...

מ

 

 

מירה אימבר

 

שלום לכולם.

 

עברו 42 שנים מאז פרוץ המלחמה ועשר שנים מאז הטקס, שערכנו בלטרון, שהיה הראשון במסורת מפגשי ההנצחה.

 

יום ההנצחה לדוד אחי

 

יצאנו - המשפחה המורחבת וחבריו לגדוד, לטבריה.

 

בטבריה שמענו את סיפוריו של חיים חצב, חברי לפייסבוק.

 

היה חם כמו שחם בטבריה של האינדיאנים, אך הסיפורים על טבריה, של המאה ה-19 היו מרתקים.

 

במפגש השתתפו גם מי שהכיר את דוד וגם אלה שנולדו עשרות שנים אחרי נפילתו. בינהם ענבר אהרוני, אחייניתי, שהקריאה דברים מרגשים לזכרו של דוד.

 

 

 

 

מירה אימבר

אח יקר שלי. עברו 42 שנים. אתה איתי יום יום.

בפעם האחרונה, שנפגשנו, היית צעיר ממני ר בשנתיים. מאז פער הגיל הולך וגדל.

נשארת אותו בחור צעיר ויפה, שמביט אלי יום-יום, דרך התמונות. אתה כל כך חסר ביום יום.

אתה חסר כשטוב לי או כשרע לי, כשאני שמחה ונהנית, או כשאני עצובה או מבולבלת.

כשהיית אתי עשינו הכל יחד. נהגנו להיות יחד כל היום. שיתפנו אחד את השני בכל החוויות האישיות הטובות והפחות טובות. הבילוי שלנו היה להיות בבית עם הספרים. (אמא לא התלהבה שנסתובב בחוץ.)

אהבתי את החופשים שלך מהצבא, היינו הולכים ברגל לעיר העתיקהכדי שתצלם.

היו לנו השיחות התפלות, הילדותיות והבדיחות הלא-מצחיקות, שגם אליהן לבי יוצא מגעגועים.

אהבתי לקרוא את השירים שכתבת ותמיד חשבתי שאתה שומר אותם. רק אחרי נפילתך, כשנברתי וחפשתי, התברר לי, שזרקת הכל.

אח יקר שלי, אתה כל כך חסר.

אוהבת אותך אחי.

 

 

 

 

ענבר אהרוני

שלום לכולם.

 

לדודי דוד היקר שלום.

לא התראינו ואני לא יודעת, איך אתה בתור דוֹד.

חבל שלא הכרנו. כי אני חושבת, שאם היינו מכירים, אז היית עבורי דוד נדיב, מקסים ואוהב.

וגם דוד, שאוהב לצלם את כולם.

אבא סיפר לי על אהבתך לספרים, וסיפר לי שהיית קונה גם להם ספרים. וסיפר לי שהיית לך שפה עשירה, ושאהבת ללמוד.

אפילו שלא הכרתי אותך, אני, ובעצם כולנו, אוהבים אותך ומתגעגעים אליך.