תמונה חלקית על שירותו הצבאי של דוד ז"ל, מיום גיוסו ועד לנפילתו, מתבססת על עיון בתחקירים, שנערכו בחטיבה 14 בסיום המלחמה. נשענת על עדויות, שנמסרו ע"י קצינים וחיילים, שנטלו חלק בקרבות בסיני, ביניהם שמואל מנחם (שרת עם דוד בפלוגה ו', השתתף בקרב ונפל בשבי המצרי, כיום תושב ירדנה), משה אזר (לוחם חרמ"ש מגדוד 184, שהיה חלק מהכוח בו יהי דוד והצליח להחלץ מהקרב), יעקב דורי (אחיו של ראובן הירשדופר ז"ל, ששרת עם דוד באותו טנק), כן מתוך עיון בספר "אבירי לב", שיצא לאור במלאת שלושים שנה למלחמה.

 

      דוד התגייס ב-13 פברואר 1972, לא זכור לי על  כוונה או רצון שלו  לשרת בחייל מסוים אבל באותה תקופה, כחמש שנים לאחר מלחמת "ששת הימים", השרות בצנחנים "נחשב" ליותר "הרואי" ופחות אפור מהשרות ביתר החילות הקרביים בצה"ל. אז לא הייתה מוכרת תופעת ההשתמטות משרות ביחידות קרביות ובודאי שלא השתמטות משרות בצה"ל בכלל. לאחר גיוסו הוצב דוד  לשרות בחיל השריון ועבר את המסלול המקובל אז. דהיינו טירונות במחנה רפיח במהלכה הוא השתתף בהכנות לצעדת ירושלים, שהייתה נהוגה אז (בסופו של דבר היא  בוטלה, באותה שנה, בגלל הגשמים העזים שירדו). אחר כך  עבר קורס  מקצועות במחנה ג'וליס, במהלכו הוא הוכשר כתותחן  בטנק מג"ח. את שירותו עשה דוד בפלוגה ו' של גדוד 79 מחטיבת שריון 401, שישבה בסיני. אז היה נהוג שחטיבה מחזיקה שלושה חודשים בקו המוצבים ולאחר מכן מתחלפת  עם חטיבה אחרת ועוברת למחנה  עורפי, שם היא עוסקת בהתארגנות ובאימונים. החטיבה עמה התחלפה חטיבה 401 הייתה חטיבת שריון 14 והגדוד המקביל לגדוד 79 בו שרת דוד היה גדוד 184.

     

      חטיבה 401 ובתוכה גדוד 79 אמורים היו לעלות לקו המוצבים למחרת יום הכיפורים, ביום ראשון 8 אוקטובר 1973  ולהחליף את חטיבה 14, שהייתה פרוסה במוצבים בגזרה המרכזית של תעלת סואץ. מהלך שלא התרחש בשל המלחמה שפרצה יום קודם. כחודשיים לפני המלחמה יצא דוד עם חיילי הפלוגה שלו לסדרת חינוך בירושלים ולנופש, ככל הנראה בצפון הארץ. חטיבה 401 וגדוד 79 שהו אז במחנה רפידים, שהיה בסיס עורפי גדול של צה"ל, וערכו בסביבתו אימונים, מסדרי כוננות ועוד. שמוליק מנחם סיפר כי חודשיים לפני המלחמה הגיע לגדוד האלוף אברהם מנדלר ז"ל ובהרצאה לחיילים העריך שעד סוף השנה תפרוץ מלחמה . מפקד הפלוגה זאב פרל תמיד אמר להם, שהמלחמה קרובה וצריך להתכונן.  כשבועיים לפני המלחמה נערך בביר תמדה כנס חטיבתי או אוגדתי  בו דובר על כך שהמצרים מתגברים כוחות. והם, חיילי  צה"ל, נדרשים להיות בכוננות.

 

      בפועל, כל חיילי גדוד 79 החלו, שבועיים לפני המלחמה, בתקופה שבין ראש השנה ועד ל-1 באוקטובר 1973, ללכת  בחגור ונשק צמודים. גזרת קו התעלה הייתה רגועה לחלוטין ומדווחי תצפיות ומידיעות מודיעיניות לא הסתמן שום שינוי.

 

      החל מ-1 באוקטובר נתקבלו ידיעות על תרגיל רחב מימדים, למעשה תרגיל עם גייסות של כל הצבא המצרי. תרגיל מסוג התרגילים שכבר בוצעו בעבר. אך בכל המקרים בעבר מעמדות התצפית בקו המוצבים נצפו  תנועות רציניות של כלי רכב, בעיקר בלילות. לעיתים נצפו גם תנועות של טנקים. אך אף פעם לא בקו הקדמי. הפעם התמונה שהתקבלה הייתה שונה. נצפתה תנועת כוחות, ציוד ורק"מ בכמויות גדולות, כולל אמצעים לצליחת התעלה ותגבור של טנקים, ממש עד לקו המים מאחורי הרמפות. למעשה כל הדיפונים (עמדות רק"מ חפורות) בגזרה מולאו בציוד שהוסווה בצורה יעילה. כמו כן נצפו  סוגי כלים שלא נראו עד כה בגזרה.  לאור הידיעות על התרגיל המצרי והתנועות בשטח הורתה מפקדת הגדוד על מספר פעולות שיש לבצע ועיקרן היה:

          *כל הכוחות בקו יהיו בכוננות 5 דקות למשך כל שעות היממה.

          *חופשות הקצינים ואנשי הקבע בוטלו.

          *הגברת תצפיות וביצוע תצפיות ע"י קצינים ומפקדים משך שעות הערב, הלילה והשחר.

          *תגבור אבטחת נ"מ.

          *סיורים ליליים מוגברים.

 

      "ביום רביעי, 3 באוקטובר 1973, הוכרזה כוננות ג', שבעקבותיה בוטלו כל החופשות. המג"ד - מוני ניצני אסף את כל חיילי הגדוד, בחדר השקם הגדודי, וסיפר על תרגיל רחב מימדים, שעורך הצבא המצרי. כמו כן ציין באוזניהם כי הכוננות הוכרזה על פי הנחיות הצבא בכדי להרתיע את המצרים מפני המשך התרגיל מעבר למועד הסיום, שנקבע לו והפיכתו לפעולה אמיתית ולצליחת התעלה. המג"ד הוסיף הערכה אישית בזו הלשון: "...אני מאמין שזו הולכת להיות מלחמה ולכן אנו נערך בהתאם..." ההנחיה הראשונה, שנתן המג"ד הייתה להוציא את כל הרק"מ של הגדוד מהמחנה ולפרוס אותו בשטח הפתוח, הרחק מהמחנה תחת רשתות הסוואה. באותו יום יצאו הפלוגות הלוחמות ממחנה הגדוד, הטנקים והנגמשי"ם פוזרו בשטח בחניון יום והוסוו תחת רשתות הסוואה. בלילה הוחזר הרק"מ למחנה והחיילים חזרו לישון בביתנים שלהם." - (עופר דרורי - "פלוגה י' בסופה")

 

      למחרת, יום ה' 4 באוקטובר 1973, עם אור ראשון הוצאו הכלים לשטח באותה תרגולת של היום הקודם.
 

      לא ידוע אם דוד ז"ל היה מיועד לצאת בערב יום הכיפורים לחופשה, אבל עפר דרורי, אחד מחיילי הגדוד, ששרת בפלוגת החרמ"ש, סיפר שבאותו יום כל המיועדים לצאת הביתה לבשו את מדי היציאה שלהם (מדי א') והמתינו לאישורי היציאה. האוטובוסים כבר הגיעו והם עלו עליהם וחיכו שאחד המפקדים ירד מחדר המבצעים ויבשר להם שיש אישורי יציאה הביתה אולם האישור בושש לבוא עד הערב.

 

      "למחרת חזר הסיפור על עצמו, המתנה מורטת עצבים עד לשעות הצהריים - ערב יום כיפור. לבסוף, בשעות הערב, נמסר להם סופית שהם לא ייצאו הביתה. הם הורשו לפרק את חניון היום בו היו מצויים הכלים בימים האחרונים ובשל יום הכיפורים חזרו למחנה. באותו יום שישי ערב יום הכיפורים, הורגשה אווירת מתח המאפיינת ערב מלחמה. הציוד נבדק, נערכו מסדרי כוננות והחיילים שוחררו לביתנים ולבית הכנסת."  (עופר דרורי-" פלוגה י' בסופה")

 

      ב- 5 אוקטובר 73, עם שחר איתר סיור גששים עקבות חדירה בצפון הגזרה המרכזית של התעלה והחל מרדף, בסיומו נתפסה חולית מודיעין מצרית באזור סגול 151 (ראה צילום מפת קוד "סיריוס") עוד סימן המעיד על מלחמה העומדת בפתח. בארוחה המפסקת שוחח המג"ד, סא"ל מוני ניצני עם חיילי הגדוד סיפר להם שהמצרים תגברו את כוחותיהם ומסר להם על סדר הארוחות בתום הצום.

 

      ביום הכיפורים  ב-6 אוקטובר 73 בשעה 08:30  התקיימה קבוצת פקודות במפקדת אוגדה 252  ברפידים מטרתה הייתה לרענן ולשחזר למפקדים, בעיקר למפקדי הכוחות שמחוץ לאוגדה, את תוכניות הקרב של האוגדה במקרה של לחימה.

 

       במהלך הצגת הפקודות נקרא מפקד האוגדה האלוף מנדלר לשיחת טלפון עם אלוף הפיקוד שמואל גורודיש, וכשחזר עדכן כי קיימת ידיעה ששעת ה-"ש" (שעת פתיחת המלחמה ע"י המצרים) צפויה להיות  בשעה 18:00 בערב, יתכן כי זו שעת הסיום של "התרגיל" המצרי ויתכן שמדובר בשעת הפתיחה באש ע"י הצבא המצרי.

 

      "ביום כיפור ניתנה לחיילי הגדוד הנחייה לערוך טיפול לפני תנועה בטנקים ולהמתין בתוך הטנקים . בשעה 10:00 הוצאו הטנקים והנגמש"ים לשטח שמחוץ לבסיס והוסוו תחת רשתות הסוואה, מה שמנע פגיעה חמורה בהם." (עופר דרורי - "פלוגה י' בסופה")
 

      "בשעה 14:00 לערך הופצץ בסיס חיל האוויר  ברפידים ע"י מטוסים מצריים, מייד לאחר ההפצצה הוסרו רשתות ההסוואה מעל הכלים והגדוד החל לנוע מערבה לעבר קו המוצבים. פלוגה ו' הפלוגה של דוד, בפיקודו של זאב פרל, קיבלה פקודה לנוע לכיוון מחנה טסה (מחנה מפקדת חטיבה 14 וגדוד 184), שהופצץ גם הוא ונפגע קשות ולחבור לגדוד 184, שהחל בלחימה נגד כוחות מצריים, שהחלו לחצות את התעלה בגזרתו. תנועת הטנקים הייתה על ציר עפר המקביל לכביש הסלול וזאת בכדי למנוע הריסתו ע"י זחלי הכלים. ניסיונות לקבל אישור לנוע על הכביש עצמו, כדי לאפשר לנוע במהירות מוגברת, נענו בשלילה. במהלך התנועה לכיוון מחנה טסה ולאורך כל הדרך נשמעו ברשתות הקשר דיווחים על לחימה לאורך כל התעלה." (עופר דרורי-"פלוגה י' בסופה")

 

      יעקב אחיו של ראובן הירשדופר ז"ל סיפר (כפי שנאמר לו מפי חיילים מהגדוד לאחר המלחמה), שבמהלך הנסיעה לכיוון התעלה השמיעו החיילים מהפלוגה ברשתות הקשר קריאות נלהבות בשל ההזדמנות שניתנה להם לטעום טעמו של קרב. חלקם התבדח וחלקם אף חשש שמא "יפספס" את הלחימה.  מהמעוזים בקו זרמו  ידיעות ודיווחים על צליחת  התעלה  על ידי חי"ר מצרי בסירות  גומי, על הפגזות קשות ועל חדירת מטוסים. פלוגות הטנקים דיווחו על אש ארטילרית המונחת עליהן וכן דיווחים על היתקלויות עם חוליות חי"ר וציידי טנקים שארבו להן. התמונה שהתקבלה הייתה של תקיפת כוחות חי"ר מתוגבר בנשק נגד טנקים ומסתייע באש תותחים מאסיבית, לאורך כל תעלת סואץ. כל הכוחות בקו התעלה היו מעורבים בלחימה. דיווחים ראשונים על נפגעים החלו לזרום. "בשעה 17:00 לערך, לאחר כשלוש שעות של נסיעה על זחלי הטנקים, הגיעו שתי פלוגות מהגדוד של דוד, גדוד 79  למחנה גדוד 184 בטסה. פלוגה ו' בה שרת דוד פוצלה לשני כוחות משנה. כוח בפיקודו של המ"פ זאב פרל עם מחלקת טנקים הוכפף לסמג"ד 184 ונע עימו לגזרת מעוז "חזיון", כוח שני בפיקוד הסמ"פ סגן גבי גרשון טפלי ז"ל עם עוד שני טנקים, הוכפף לכח בפיקודו של סמ"פ פלוגה ז' מגדוד 184 סרן אהרון פלר כתגבור לגזרת מעוז מצמד." (עופר דורי- "פלוגה י' בסופה")

 

      צוות הטנק של גבי טפלי היו דוד בתפקיד תותחן, בדרה יצחק נהג טנק, והירשדופר ראובן שימש כטען קשר. הטנק היה מסוג מג"ח. מספרו היה  צ-109046 ובקשר הוא נקרא "משנה וסיל ". טנק נוסף היה בפיקודו של סמל ניסנבוים אפרים ז"ל (שימש למעשה מפקד מחלקה) ובתוכו משה יוסף ז"ל כתותחן, דוד יצחק ז"ל כטען ושמוליק מנחם יבדל"א כנהג. הטנק השלישי היה בפיקודו של סמל יואב רטנר ז"ל (נפטר ממחלה ממארת בשנת 2003) חייל בשם יוסף אליעזר וחייל נוסף בשם שושן, (לא ידוע מה היה תפקידם בטנק ומי היה איש הצוות השלישי) היו אנשי הצוות של טנק זה. הצוות  של יואב רטנר ז"ל, יחד עם חלק מצוות הטנק של סרן אהרון פלר, משה אזר (חייל החרמ"ש) ושמוליק מנחם (שנפל בשבי המצרי) הם למעשה היחידים ששרדו את הקרב בו נפלו דוד וחיילי הכוח שיצא לחלץ אותם.
 

      הכוח שהיה בפיקודו של סרן אהרון פלר וכלל כעת 5 טנקים ונגמ"ש (שהיה בפיקודו של סגן יורם לצטר ז"ל, מ"מ מפלוגת החרמ"ש של גדוד 184) נע לכיוון מעוז מצמד  וב-6 באוקטובר בשעה 20:30 –21:00 לערך הגיע לחניון לילה  סמוך לציר "לכסיקון טרטור",  "אזור סגול 11" (נקודת ציון על מפת קוד "סיריוס") שם הוא התמקם ואבטח את האזור תוך כדי קשר מתמיד עם מעוז "מצמד", במטרה לעזור לאנשיו בשעת הצורך. מעוז "מצמד" דיווח כל העת על אויב הנמצא מצפון או מדרום לו וכוח הטנקים בפיקוד סרן אהרון פלר פעל לטובתו. חלק מהכוח בפיקודו של סרן אהרון פלר או בפיקודו של סגן גבי טפלי נשאר בעמדות ב"סגול 113" והחלק הנותר היה יוצא לעבר מעוז "מצמד" ומגיע עד קו המים, שמצפון או מדרום למעוז "מצמד". במשך הלילה הם ביצעו לפחות שלוש בדיקות כאלה והגיעו לחצר שמדרום למעוז או מצפון לו מבלי שגילו אויב. שמוליק מנחם סיפר, שבאחד מהסיורים האלה הם זיהו אויב בצד המצרי של התעלה וירו לעברו פגז בודד, הוא לא זכר אם הירי בוצע מהטנק של דוד כאשר הטנק של שמוליק מאיר בזרקור, או שהטנק של דוד האיר בזרקור והם ירו לעבר הזיהוי.

 

      ב- 7 באוקטובר, שעה 02:00 לערך דווח אהרון פלר למפקד החטיבה (אל"מ אמנון רשף) על תנועות של רק"מ מכיוון צפון וקיבל פקודה לנוע עם 3 טנקים על ציר "לכסיקון" צפונה עד ל"סגול 111", לסרוק את האזור ולאתר אויב. אהרון פלר יצא עם טנק של שאקי יצחק ז"ל (נפל בקרב הפריצה לחווה הסינית מאוחר יותר) מגדוד 184 וטנק של אפרים ניסנבאום ז"ל מגדוד 79. יתר הכוח, שכלל שני טנקים ונגמ"ש בפיקוד גבי טפלי נשאר ב"סגול 113" להמשך אבטחת אזור מעוז "מצמד". הראות הייתה קשה מאוד בשל הערפל והעשן, מה שגרם לקשיי ניווט עד כדי קושי לזהות את הכביש. תוך כדי תנועה צפונה לכיוון החווה הסינית נפתחה לעברם אש נ"ט ונשק קל. הם זיהו פנס אדום מנצנץ, אחד הטנקים האיר בזרקור לעבר הפנס המנצנץ ואז הם זיהו נגמ"ש אמפיבי מצרי ועליו 3 חיילים מצרים. הטנק שהיה עם פלר אהרון פתח לעברו באש ואז נפתחה עליהם בחזרה אש. הם הצליחו להיחלץ ולהמשיך צפונה עד סיבוב "אבידן"  (ראה מפת קוד "סיריוס") מבלי להיפגע.

 

      בהמשך, קיבל גבי טפלי (ממח"ט 14 ישירות, או מפלר אהרון) הוראה לנוע גם הוא על ציר "לכסיקון" צפונה ולחבור לכוח של אהרון פלר. כך הוא עשה, נע עם שני טנקים, הטנק שלו, הטנק של יואב רטנר והנגמ"ש של יורם לצטר, בו היו 9 חיילים. בדרך נתקל הכוח במארב. הנגמ"ש שהיה בכוח זיהה משאית מצרית ופתח לעברה באש. הצית אותה והצליח להחלץ מהמארב, עם שני פצועים קשה. בהיתקלות זו הטנק  של דוד נפגע והקשר איתו נותק. הניסיונות ליצור איתו קשר לא הצליחו. הטנק של יואב רטנר, שהצליח לחבור לכוח של פלר אהרון, ראה בכיוון בו הייתה ההיתקלות טנק בוער. זה היה ככל הנראה הטנק של דוד. מתחקיר, שנערך לאחר המלחמה, עלה כי הטנק של דוד נפגע בתחילת התנועה באזור "לכסיקון 251", כ-2  ק"מ צפונית לחווה הסינית.

 

      הנגמ"ש של  סגן יורם לצטר, שנחלץ מהמארב בו נפגע הטנק של דוד, הצליח לחבור יחד עם טנק נוסף (של יואב רטנר) לכוח של פלר אהרון. פלר אהרון קיבל מהמח"ט פקודה  לחזור דרומה על ציר "לכסיקון" בכדי לבדוק מה אירע לטנק של דוד ואנשי הצוות שאיתו, להגיע עד לצומת "לכסיקון - טרטור" ולהמתין שם  להוראות. בתנועה דרומה, כנראה באזור "לכסיקון 246" נקלע כוח זה למארב של כ-12 עד 14 טנקים, שפגעו בטנק של פלר אהרון, שקפץ מהטנק יחד עם אנשי צוותו - סעיד שלמה וחג'ג' דוד, שנשלח לטנק חזרה כדי לברר מדוע הנהג אמין יהושע ז"ל לא קפץ. כשהתקרב חג'ג' דוד לטנק, הטנק נפגע שנית  והתפוצץ  והוא נהרג .
 

      הטנק של שאקי יצחק ז"ל, שהיה בסוף הטור, שבר בתחילת התנועה לכיוון מחנה טסה. לדבריו עשה זאת משום שאיבד את הכיוון. הטנק של יואב רטנר, שהצליח לעבור את המארב ללא פגע, אסף את פלר אהרון ואת סעיד שלמה. הללו המתינו במקום מספר דקות בתקווה ששאר אנשי הצוות של פלר אהרון יגיעו אליהם. אולם בשל הירי הכבד לעברם הם נאלצו לעזוב את המקום. בהמשך התברר כי סמוך מאוד לטנק של פלר אהרון נפגעו מהמארב גם הטנק של ניסנבוים  אפריים  והנגמ"ש של יורם לצטר.

 

      אלה, שהצליחו להיחלץ מהכלים, ניהלו קרב מטווחים קצרים מאוד נגד כוח גדול מאוד של מצרים, שהקיף אותם וירה לעברם אש כבדה מאוד. בקרב זה נפל שמוליק מנחם בשבי. משה אזר הצליח להמלט. לאחר יומיים של שוטטות במדבר, בשטח שורץ אויב מצרי, חבר לכוחותינו וסיפר את שהתרחש במקום. פלר אהרון, שנפצע בהיתקלות פונה לתאג"ד (תחנת איסוף גדודית) ומשם לבית החולים אסף הרופא. למעשה, לנו בני המשפחה, לא היה כל מידע על דוד במשך כל ימי המלחמה. 

 

      ב-2 לנובמבר 1973 הגיעו אנשי קצין העיר ירושלים לבית המשפחה להודיע שדוד נעדר. חודש לאחר מכן, ב-2 לדצמבר 1973, נמצא הטנק של דוד כ-2 קמ' צפונית לחווה הסינית, 200 מ' מזרחה מציר "לכסיקון", "מתג 251", כשגופות אנשי הצוות נמצאות סמוך לטנק. הם הובאו, ב-1 לינואר 1974, לקבורה זמנית בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. לאחר שהם זוהו נמסר לנו רשמית שדוד נפל במלחמה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מפת קוד "סריוס" של אזור הלחימה.