דוד, בן אסתר (גובהר) ומשה (משאללה). נולד בכ"ו באלול תשי"ג (6.9.1953)  בעיר קרמן שבפרס, כאח תאום למרי. מרי נפטרה טרם הגיעַהּ לגיל שנתיים. דוד עלה ארצה עם המשפחה ב-1959. התחנך בביה"ס היסודי "הנשיא" בירוחם – שם הוא הקים את סניף ה"אגודה לתרבות הדיור" במטרה לשפר את איכות החיים במקום. את לימודיו התיכוניים החל דוד במדרשת שדה-בוקר לאחר שעבר את "מבחן הסקר" בהצלחה. בשנת 1967, מיד לאחר מלחמת ששת הימים עברה המשפחה לירושלים ודוד התקבל לבי"ס כרמיה. דוד, נער רגיש מאוד, אינטליגנטי וסקרן, העדיף את הספריה העירונית על-פני כיתות ביה"ס ובילה את רוב זמנו בקריאת ספרים. ספרות יפה, שירה והיסטוריה של א"י. במהלך שנים אלה שלח יד גם בכתיבת שירים, שנושאם העיקרי היה מלחמות ישראל והמאבק לעצמאותה. אך בעזבונו לא נותר דבר משירים אלה. מכתביו היו תמיד רוויי הומור ואופטימיות למרות מסלול חיים קשה ובלתי מפנק.

      דוד גויס לצה"ל בפברואר 1972. עם סיום הטירונות נשלח לקורס תותחני טנקים, היה בין החניכים הטובים בקורס וסיים אותו בציון גבוה. גאוותו היתה על היחידה בה שירת ובעיקר על צוות הטנק שלו. על שירותו הוענק לו אות השירות המבצעי. בתקופת שירותו ביחידה קיבל זימון לקורס קצינים - אך לא הספיק לממש חלום זה. רגישותו הרבה ואהבת האדם שבו הפכו אותו לאישיות המרכזית במשפחה. גם בעת שירותו הצבאי, בהיותו רחוק מהבית, השתדל לסייע לכולם כפי שעשה זאת בטרם גיוסו. לאחיו הקטנים הוא היה יותר מאח בוגר. משכורתו הצבאית שימשה בעיקר לרכישת ספרים וצעצועים עבורם. חופשתו האחרונה של דוד, ערב ראש-השנה תשל"ד, סימלה אולי יותר מכל את אופיו. בחופשה קצרה זו הוא טרח לבקר את כל בני המשפחה, קרובים ורחוקים. האחיות הגדולות היו בבית בירושלים ופגשו אותו. משם הוא נסע לבקר את שאר בני המשפחה בנתניה, בקרית- מלאכי ועוד - כאילו ידע שזו חופשת פרידה אחרונה.

      עם כל נכונותו להקרבה נראה שבמלחמה שפרצה לא הספיק לתרום את חלקו שכן הוא נהרג, כנראה, בשעות הראשונות של המלחמה בלילה שבין יום שבת ליום ראשון - היינו בקרבות הבלימה הראשונים. יום נפילתו נקבע לי"א בתשרי תשל"ד (7.10.73). דוד וצוות הטנק שלו נהרגו בדרכם לעזרת למוצבים באיזור "מצמד" על ציר לקסיקון, שבגזרה המרכזית בתעלת-סואץ. הטנק שלהם עלה על מארב מצרי ונפגע מאש נ"ט. תקופה ארוכה הם הוכרזו כנעדרים. גופותיהם נתגלו בשטח עם תום המלחמה בקרבת הטנק הפגוע. דוד הובא למנוחת עולם באוגוסט 1974 בהר-הרצל בירושלים ונטמן בחלקת חללי יום הכיפורים. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל. דוד הותיר אחריו אב (שנפטר בינתיים), אם, (שאף היא הלכה לעולמה), ארבעה אחים ושלוש אחיות.

      ברבות השנים נולדו לדוד 3 אחיינים, נכד לאחותו הגדולה ובן דוֹד. כולם קרויים על שמו.