מירה אימבר (אחות) א' באייר תשע"ח, 16 באפריל 2018
אח יקר שלי. היום ערב יום הזכרון. לכאורה, ערב זה נועד לאלה שלמזלם לא איבדו בן משפחה כדי שיזדהו עם משפחות הנופלים יום בשנה. אבל השבועות, שלפני יום הזכרון משפיעים גם עלי. למרות שזכרונך מלווה אותי כמעט יום יום גם ברגעים טובים וגם כשקשה אני מהרהרת בך לא מעט, באלפי הספרים שבטח היית שמח לקרוא ולא הספקת ובתמונות שלא צילמת ובשירים שלא כתבת (וגם מה שכתבת לצערי השמדת) הביקור בסלע האדום, שלא הצלחת לבקר בו למרות שהיית אופססיבי לסיפורים שמאחרי השיר על הסלע האדום, שהיה מצונזר.
אז מתגעגעת המון אח יקר.
לימור חג'ג' ב' באייר תשע"ח, 17 באפריל 2018
ערב יום הזכרון.
סבתא שלי, שתמיד נראתה כמו סבתא, (למרות שנפטרה צעירה מאד), במטפחת ובחלוק פרחוני, עיוורת לגמרי ועדיין מחייכת וצוחקת. מקלפת תפוחי אדמה ומכינה אורז פרסי שרוף-שרוף בלמטה של הסיר, כמו שאני אוהבת.
אחד הזכרונות, הכי חזקים, שיש לי ממך, הוא יום זכרון אחד, לפני עשרים שנה. הגענו לירושלים, לאזכרה בהר הרצל, ובניגוד לפעמים קודמות, הפעם נשארתי אתך בבית. את ואני.
ואז הצפירה, וזעקה של עצב שיצאה מגרונך, בכי, התפרקות, התמוטטות של הגוף והנפש. ואני ילדה קטנה עדיין, לא יודעת שבעולם קיים כאב עמוק כל-כך, כאב ששורף לך את הנשמה, כאב של שינוי סדרי עולם, של אמא שקוברת בן, ילד צעיר, בראשית חייו.
מאז אותו היום גדלתי, בגרתי, שירתתי בצנחים ואבדתי חברים. למדתי כבר על הכאב והעצב שקיימים בעולם, אבל את זעקת הכאב שלך לא אשכח.
דוד, המוות שלך נוכח בחיי מהיום שבו אני זוכרת את עצמי. אמא שלי - אחותך, שאהבה אותך כל-כך, לא עובר יום בלי שדמותך ומותך יצרבו בנפשה. לא עובר יום בלי כאב. הזמן לא עושה את שלו. לא הקהה את הכאב ולא הקהה את חסרונך, שהשאיר משפחה אחת המומה, כואבת ומצולקת לתמיד.
לזכרו של דוד אהרוני, דוד שלי, שלא זכיתי להכיר, שנפל במלחמתיום כיפור.
יהי זכרך ברוך.
אלי אהרוני כ"ח בסיוון תשע"ח, 13 במאי 2018
עברתי על התמונות ומאד התרגשתי.
דוד
אהרוני