דפי
זכרון
דרור אהרוני 08/08/2006
שמוליק אימבר 14/08/2006
לא הכרתי את דוד אך שמעתיעליו כל כך הרבה ואני בתחושה שהכרתי אותו. שהכרתי אדם מיוחד אוהב ספר, משפחה בעל לב רחב. יהיא זכרו ברוך
מירה אימבר 14/08/2006
אוהבת אותך ומתגעגעת יום יום
טלי אימבר 23/08/2006
דוד- לא הכרתי אותך , אך מאז שאני זוכרת את עצמי אתה מלווה אותי בכל רגע .
אני גאה בך על מי שהיית ועל מה שהשארת אחריך- אני מאמינה שאתה מסתכל עלינו מלמעלה ורואה כמה דבריך , התכונות שלך והאהבה שהשארת הם נר לרגלם של אנשים רבים ואני בינהם .אוהבת אותך ולו רק ממה ששמעתי עליך אחייניתך טלי
אלי אהרוני 23/08/2006
מאוד מרגש
אהרוני הרצל 23/08/2006
דוד.
תמיד אזכור אותך כבחור יפה תואר וטוהר פנימי נדיר, קולך הערב, דיבורך הרך, העושר הלשוני והעברית הארץ ישראלית בפיך הלהיבו אותי בכל מפגש איתך.
אתה דוד יחד עם כל חללי צה"ל מהווים את סלע קיומנו.
יהיה זכרך ברוך לעולם ועד.
גבריאלה אהרוני 24/08/2006
חשוב להדליק נר לזכרו של דוד, בן דוד של בני, בעלי, אהוב מאוד על ידי כל המשפחה של שלמה אהרוני זרכונו לברכה
אחיך יוסי 25/08/2006
בליבנו לעד
תודה על הדרך שהתוותה לנו
בני אהרוני 26/08/2006
דוד,
כילד בן 6, איני זוכר הרבה מאותה תקופה, מלבד צהרי יום כיפור, רעש הצופרים שהכריזו על פתיחת המלחמה והתקופה שלאחר המלחמה בה היית בגדר נעדר.
אני זוכר היטב את אחיך יוסי שהגיע ערב אחד לחנותו של אבי, שלמה ז"ל, ועדכן אותו על החיפושים.
מעדויות בני המשפחה ומסיפורי אבי, שלמה ז"ל, אני יודע כי היה לך קשר חם עם כל המשפחה ובעיקר עם אבי שאהב אותך מאוד.
נפילתך בקרב גרמה לו צער רב, לכן הקפיד אחרי מותך לבקר ולחזק את בני המשפחה בירושלים, התמיד לעלות לקברך כל שנה ואף עודד אותנו הילדים להגיע בכל יום זיכרון להר הרצל.
כאשר נולד לו בנו השישי הוא קרא לו בשמך דוד.
מספרים כי אהבת מאוד להגיע לביתנו ולשחק עם יוסי אחי הבכור ואיתי.
רק לאחרונה בעזרתה של אחותך מירי וסיפור השירות הצבאי, שנכתב ע"י אחיך יקי קבלתי יותר פרטים על סיפור חייך והקרב בו השתתפת.
מקווה כי המורשת, היחס החם, אהבת האדם והזולת אותה הנחלת לבני דורך יעברו לדורות הבאים שיקראו עליך באתר אינטרנט זה, שנבנה לזכרך ע"י בני המשפחה ובראשם מירי ושרה, שעודדו את כולם להשתתף בכתיבה לזכרך.
בהצדעה,
בני אהרוני
שרה אהרוני (אשת הדוד שלמה אהרוני ז"ל) 26/08/2006
אני זוכרת אותך למן היום שנישאתי לדוד שלמה ז"ל ,וזכרונך נשאר איתי עד היום.תמיד ראיתי אותך כאחד מילדיי ולעולם לא אשכח איך תמיד עזרת לי בבית,איך מיד כאשר ההית בא מן החופשות בבית הספר ההיתה מגיע לביתי ועוזר לי בכל דבר אם זה בילדים ואם זה בטיפול בגינה וגזימת הדשא
לעולם לא אשכח את הפעם האחרונה שבא הגעת אליינו,היה זה במוצאי חג ראש השנה וכאשר הלכת אמרת שלום ונישקת את הילדים ובקשתה שנשמור עליהם.זו היתה הפעם האחרונה שראיתי אותך,כאשר שמעתי שנהרגת הרגשתי שחלק מגופי הלך,
אני לעולם לא אשכח איך דודך שלמה בכה מצער וכאשר נולד בני השישי בחר הוא לקרוא לו על שמך דוד
והיום דוד גדל והוא אבא לבת יפהפיה.
דוד תשאר בליבי לנצח מתגעגעת שרה
אילן אהרוני 26/08/2006
לדוד
מעולם לא הכרנו,איבדנו אותך 5 שנים לפני שנולדתי,אך בטוח אני שמשהו נצרב בי 18 שנה אח"כ
בפעם הראשונה ששמעתי אליך היתה בשאלה התמימה "מי הבחור בתמונה?" דרך העליה לקברך בימי הזיכרון עם אבי ז"ל שרק מהמבט העצוב בעיניו הבנתי עד כמה ההיתה חשוב כאן לכולם.
ובהמשך בסיור הכיתתי בלטרון בהוצאת התדפיס על זכרך, ובגאווה המיוחדת בבן הדוד שנלחם למען המדינה, ולצער כולנו גם נפל על הגנתה,דבר שמשך אותי לבצע את פרויקט הסיום בביה"ס לזכרך,ובהמשך לבחור במסלול הקרבי ולהלחם בדיוק כמוך דוד בן הדוד שמעולם לא הכרתי למען המדינה
נזכור אותך תמיד אילן
שמואל שרוני 28/08/2006
לעולם לא אשכח אותך ואת דמותך תמיד תישאר בזיכרוני יהי זיכרך ברוך לעולמי עד
שיר-אל אהרוני 28/08/2006
דוד - קשה לי קצת לכתוב על אדם שלא פגשתי והכרתי מעולם ולצערי, חבל.
לפי סיפורים ששמעתי, ושאלות ששאלתי אוכל לומר רק - שהחמצתי את ההזדמנות לפגוש ולהכיר אדם כמותך .
המילה הראשונה שאוכל לומר לך היא תודה גדולה - אבל פעמיים .
באחד הפעמים שעליתי לקברך ביקשתי כי מלמעלה "תשכנע" את אחיך לקחת את עצמו בידיים להתבגר ולקחת החלטה כי צריך כבר להתחתן.
הפעם השנייה הייתה כאשר התקשתי להכנס להריון, ואז שוב בבית הקברות עמדתי ליד קברך וביקשתי את "עזרתך" - ואכן כעבור מספר חודשים נולדה לי ביתי הבכורה תהל-אסתר.
כעבור שנה נולדה ביתי השניה - ענבר.
אני מאמינה כי לו היית בחיים - הייתי שמחה מאד להיות מקורבת אליך.
גיסתך שיר-אל
דורית (אהרוני) הילסברג 29/08/2006
שני אדלר אהרוני (בת דוֹד) 01/09/2006
דוד,קראתי יותר מפעם אחת, את כל מה שנכתב אודותיך באתר זה, חלקם היו מוכרים לי, ברור לי שעדיין לא הכול נאמר ונכתב, כי המילים לא יכולות להכיל את הכל ובודאי לא אדם יקר כמוך, אכן אבדנו בן דוֹד נפלא. מדבריו של יקי הבנתי ששרתת בחטיבה 14 שהייתה שייכת לאוגדה 252 , התרגשתי מאוד, משום שגם אני שרתתי בחטיבת שריון -576 בסיני אשר היתה שייכת לאותה אוגדה שנתיים אחרי המלחמה. אומנם בזה מסתיים הצד הקרבי המשותף ביננו, אך אני מאמינה שלו היית שורד את המלחמה יכולנו לחלוק חויות משותפות , אם לא על הקרבות, אז לפחות על האנשים והנופים המדהימים של סיני, שכול כך אהבתי, ואגלה לך עוד משהו, תמיד הסתכלנו על חטיבה 14
ו-401 בקנאה, שהרי אתם הייתם קרביים ואנחנו חטיבת ימ"ח שישבה בצפון סיני.
דוד, תמיד תחסר לנו, בלבנו אתה תמיד ,נזכור ונזכיר אותך לעד.
שני
בני דניאלי 02/09/2006
דקר אהרוני 02/09/2006
אלינור יעקבי 02/09/2006
יהי זכרו ברוך
יהודה אהרוני 02/09/2006
אח'י יעקבי תאריך: 2006-09-03
לדוד בן דודי!
לצערי המפגשים בנינו לא היו תכופים דיים, וההיכרות היתה די שיטחית. אם בשל הגורל שגילגל אותנו, המשפחות, לחיות במקומות שונים. משום שהניידות באותם ימים היתה מוגבלת, ורק אותם אלה שידם היתה משגת לנסוע בתחבורה ציבורית עשו זאת.
ולמרות זאת, מכל אותם פעמים בהן נפגשנו, נחקק במוחי אותו מפגש אחרון.
ישבתי בפתח בית הורי הצנוע, כשלפתע הבחנתי בך דוד, עם תרמיל על הכתף האחת ונעליים צבאיות על הכתף האחרת.
צעדת בביטחה לכיוון ביתנו. בדיעבד מבין אני את אותה התרגשות, גאווה ואהבה שהציפה אותי, את הורי ואת אחי.
הרי היית בין ראשוני המתגייסים בקרב בני המשפחה המתבגרים. ומטבע הדברים הדאגה לשלומכם הייתה בראש מעייננו. זוכר אני שבעוזבך את הבית, ברך אותך אבי בצאתך לשלום ובואך לשלום, ואף אימי כמנהגה שפכה מים אחריך.
דוד! הרשה לי לאמר שבאותו מפגש אחרון הייתה לי הזכות להכיר בך את אותן תכונות נישגבות, אופן דיבורך, נעימות הליכותיך, החיוך שנשפך לכל עבר, צניעותך, כל אלה אינם מרפים ואין מנוס מלחשוב: אילו, אילו לא קרו דברים מעולם, אילו היית נישא ומוליד ילדים כדרך עולם, מי הייתה האישה המאושרת? הילדים המאושרים? היכן היית גר? במה היית עוסק?
חיים שלמים, עולם ומלואו.
דוד! מירי אחותך התקשרה אתמול ליידע אותי בנוגע לאתר שהוקם לזיכרך.
נכנסתי לאתר, וכשקראתי את כתב ידך ואת סגנון כתיבתך סמרו שערותיי וליבי פעם בחוזקה. חשתי שהן הכתב והן הניסוח - שלי הם, הרגשתי שאין אנו בני דודים, אחים אנו.
יהי זיכרך ברוך דוד,
מאח'י יעקבי
יסוד-המעלה
אהרוני יוסי 05/09/2006
על מותו של דוד שמעתי עוד שגרתי בפרס אבי אקגאן יו"ח ואימי ז"ל שרה שלהם יצא להכיר את דויד התעצבו מאוד
שרה פורת (אמא של שיר-אל) 09/09/2006
יהי זכרו ברוך
קלמנוביץ אורלי 09/09/2006
כאשר דוד נפל בקרב הייתי בערך בת שבע.את ביקורו האחרון בביתנו אני זוכרת והסיפורים מחזקים את הזיכרון.אך ללא ספק נפילתו של דוד הפכה לחלק מילדותי.ימי הזיכרון שבהם נסענו להר הרצל ואח"כ לבית בירושלים ואיתם הבכי והעצב של דודה גוואר הם זיכרונות שלא אשכח לעולם.התרגשתי לקרוא את הסיפורים באתר.יהיה זכרך ברוך.
יהודית אהרוני 12/09/2006
רחל בצלאל 13/09/2006
אני רחל בצלאל ,זוכרת אותך ותמיד אזכור אותך לעד ותהיה נשמתך צרורה בצרור החיים
אילנה ואלישע יעקובי 17/09/2006
דוד
נקטפת צעיר, בהגנתך על המולדת
תמיד נזכור אותך כנער יפה תואר
עם בלורית, עיניים גדולות וחיוך רחב דוד, אתה בלבנו לעד
אילנה ואלישע יעקובי
דפנה דידי (חברה של מירה) 17/09/2006
על מותך שמעתי מאז הכרותי עם מירה, אך לאחר קריאת הנכתב באתר יש לי תחושת היכרות אישית איתך והתרשמתי שהיית אדם נפלא.
אני מבינה טוב יותר את תחושת האובדן והצער הנורא על מותך.
יהיה זכרך ברוך.
מאיר אהרוני 19/09/2006
דוד,
אומנם נפטרת כשהייתי בן חודש ולא הכרתי אותך אך רק מן הסיפורים ששמעתי עלייך מהוריי ומבני משפחתי אני מרגיש כאילו אני מכיר אותך ואתה חלק בלתי נפרד מאיתנו. ושבעצם לעולם לא הלכת .
רמי ידין 23/09/2006
התרגשתי לקרוא בעיון רב את הדברים שנכתבו לזכרו של דוד , בן דודי , ושלצערי לא הכרתיו מקרוב אלא רק דרך מפגשים משפחתיים.
בהקריבו את חייו , ציווה לנו את החיים ובכך לאפשר את המשך קיומנו כעם חופשי ועצמאי בארצו.
ברכת ישר כוח למירי ולכל העוסקים במלאכת הקודש של הקמת האתר ובכך להנציח את דמותו והקרבתו של דוד ז"ל. תנצב"ה.
דוד אהרוני 24/09/2006
אני דוד אהרוני, נקראתי על שמך. נולדתי שנה וחצי אחרי מותך. אבי שלמה (דוֹד שלך) ז"ל נורא שמח וקרא לי על שמך. בבית שמעתי סיפורים על חייך ועל מעלתך. אני דוד אהרוני אזכור אותך וגאה להיקרא על שמך. מדליק נר לזכרך.
ורדה 25/09/2006
שרה בן משה 27/09/2006
לבן דודי דוד שבקושי הכרתי.
התרגשתי לקרוא בעיון דברים לזכרך, לא הספקתי להכירך לעומק, אך בנפילתך ציוות לנו את החיים במדינת ישראל ועל כך תודה לך ותודה למירי ולכל השותפים להקמת האתר.
יהי זכרך ברוך!!!
משה אהרוני 28/09/2006
אני חייב לציין כי קראתי את כל האתר לזכרו של דוד. לא פספסתי שום מילה וההתרגשות היתה גדולה. מאוד גדולה. כשדוד הלך לעולמו, הייתי בן 13 ולמדתי בפנימייה החקלאית ב"אשל הנשיא". בימים ההם, שאפילו טלפונים בקושי היו, הקשר שלי למשפחה התבטא בביקורים אחת ל- 3 שבועות בבית. אני זוכר את הפעם הראשונה שאמי סיפרה לי כי אין שום קשר עם דוד, בביקור הבא סיפרה לי אמי כי דוד הוכרז כנעדר, בביקור הבא סיפרה לי כי דויד נהרג.
אני זוכר שהייתי בהלם מוחלט ומאז הקפדתי, בשנה הראשונה, כמעט כל יום שישי להדליק אצלי בחדר בפנימייה נר לזכרו ולספר עליו לשותפים שלי לחדר. אני יודע עד כמה האירוע פגע באם, בגובהר, מה שגרם לי, הרבה שנים אחרי זה כאשר למדתי בירושלים, להגיע ולבקר אותה לעיתים תכופות. יהי זכרו ברוך.
שלמה שרוני - אחין. 04/10/2006
מנוחתך בגן-עדן עליון, תחת כיסא הכבוד.
יהי זיכרך ברוך.
יגאל ידין 07/10/2006
שתהיה נשמתו צרורה בצרור החיים
Ilan Dahan 08/10/2006
I did not know David, but I know Yosi and the family, I want to take this moment to wish you all the best of all and happy new year
Ilan
נופר אהרוני - אחיינית, הבת של יוסי. 13/10/2006
לדוד! אני מצטערת על נפילתך במלחמה אני מאוד עצובה ממה שקרה מרגישה שהפסדתי דוד נפלא.
אוראל אהרוני -אחיין הבן של יוסי 13/10/2006
לדוד היקר אני מצטער על מותך אני מאוד עצוב ממה שקרה שהפסדתי דוד כזה יקר.
שירז אהרוני - אחיינית הבת של יוסי 13/10/2006
עומר אהרוני - אחיינו של דוד והבן של יוסי 13/10/2006
קראתי כמעט את כל האתר, ולפי מה שהבנתי הפסדתי דוד נהדר ובן אדם טוב.
בקורות חייך הבנתי שבכסף, שהיית מקבל, היית דואג לספרים ולצעצועים לאחים הקטנים שלך.
אני מצטער שלא יצא לי להכיר אותך.
ושמתת בגיל כל כך צעיר, ואני שמח שקראו לי גם על שמך
מעומר
שירין שרוני 15/10/2006
לדוד
אני יודעת שאתה כאן ושאתה שומר עלינו
"יהי זיכרך ברוך"
שירין שרוני מאבני חפץ
יוסי אהרוני (הבן של דוד שלמה ז"ל) 22/10/2006
דוד.
זכרונותיי ממך הם בעיקר זכרונות ילדות וסיפורים, ששמעתי עליך מאחרים, בעיקר מאבי שלמה, שבשבילו היית כמו בן. למיטב ידיעתי, היית עמוד התווך של משפחתך הקרובה. ממרחק הזמן זכורים לי שני מפגשים איתך, באחד מהם אני זוכר שבאת אלינו הביתה לעבוד בגינה בזמן שהורי היו בחנות, ובנוסף שמרת עלי ועל אחי בני שהיה בערך בן 4 ואני בן 6. ביקשת את עזרתנו בגיזום העצים ואילו אנו השתובבנו ורק הפרענו לך וברחנו הביתה והתחלנו להקניט אותך דרך החלונות ואתה הצחקת אותנו.
בפעם האחרונה שראיתי אותך הייתי בתחילת כיתה ג'. נדמה לי, שזה היה בראש השנה (אבל אני לא בטוח) ואתה הגעת אלינו במדי צבא. אני זוכר שאבי היה גאה מאוד. את גאוותו הרבה אני זוכר עד היום. אני זוכר שרצית לצחצח את הנעליים הצבאיות שממילא הבריקו ואם אני לא טועה היו אצלנו גם הדודות מרג'ום וגובהר ז"ל שאמרו לך שחג היום (או שבת) וזה אסור, ואילו אבי קרץ לך שזה בסדר, ואני רצתי להביא משחה ומברשת ועזרתי לך לצחצח. לדעתי זה היה המפגש האחרון בנינו. ואז פרצה המלחמה, הייתי בן 8, אני זוכר בעיקר את רעש המטוסים שהחריש אוזניים ואת אמי המודאגת שבכתה רבות. ההודעה על היעדרותך גרמה צער רב. את אבי איני זוכר כמעט מהתקופה הזו, מפני שהיה עסוק בעזרה להוריך שנראו כשבר כלי. אביך הזדקן פתאום ואימך זכורה לי מאז רק עם דמעות וצער רב בעיניים. זכורים לי גם תמונותיהם של חיילים ששבו מהשבי ואמא שלי בכתה כל הזמן ואמרה שהלוואי וניראה פתאום גם את דוד יורד מהמטוס. כילד חלמתי על כך רבות. הצער הגדול ביותר שלי הוא על אימך ותמונת פניה המיוסרות עומדת תמיד לנגד עיניי. אני זוכר שיום אחד, כשחזרתי מבית הספר, ראיתי אותה עם שריטות רבות בפניה, ואימי לא רצתה להגיד לי מה גרם לכך למרות שידעתי שהיא עשתה זאת מצער וכאב. עד מותה של אימך ז"ל, היה לי קשה מאוד לראותה ולדבר איתה ואני מצר על כך מאוד.
אולם הקפדתי מאוד להגיע בכל יום זיכרון ולפקוד את קברך, ולשמחתי גם בנותיי מצטרפות כשאינן משתתפות פעילות בטקסי בית הספר.
בפעם האחרונה שאבי עלה לקברך לפני מותו, הצטרפו אלינו בנותיי - טל ורומי, ובדרך הם שמעו מאבי עליך ועל קורות חייך. בפעם זו ראיתי את אבי מזיל דמעות באחת הפעמים הבודדות בחיי.
במותך הפכת לסמל עבור כל בני המשפחה והצטרפת לרשימה ארוכה מאוד של גיבורים המוסרים נפשם למען קיומה של מדינת ישראל. אני מקווה שקורבנך לא יהיה קורבן שווא וכולנו נחיה לנצח בארצנו ישראל לפחות בשלום עם עצמנו.
תודה לכל אלה שנתנו לי ולכולנו לספר את זכרונותנו ולהביע את אהבתנו לדוד ולכל בני משפחתו.
תנצב"ה.
תהל-אסתר אהרוני אחיינית (הבת של ירון) 27/10/2006
ענבר אהרוני אחיינית (הבת של ירון) 27/10/2006
שמואל שרוני 13/11/2006
כמעט כל ערב, לפני שאני הולך לישון אני נכנס לאתר שהקימו לזכרך. אין יום שעובר בלי שאני חושב עליך שיזכו לחיים ארוכים לכל אלה שעמלו וטרחו להקים את האתר הזה לזכרך, זה נותן לי נחמה ושקט לכל היום, בשבילי זו פינה להתבודדות איתך בכל לילה.
אני זוכר שהיית בבית בחופשת הקיץ ועזרת לאימי ולימדת אותנו.ביום הלכת לים וסיפרת לי שאין ים בירושלים ונשרפת מהשמש. לי כילד היה קשה לעלות את העלייה לים אז שאלת אותי "מה תעשה כשתהיה חייל ?!?!" אני זוכר שחלית והלכתי איתך לרופא. כל חופשה באת לבקר אותנו ובשירות שלחת לנו מכתבים ששמורים אצלי עד היום. כילד הרגשתי שאבא ואמא מאוד אוהבים אותך. פעם אחרונה שנפגשנו זה היה לפני החגים במוצאי שבת ואז סיפרת שקיצרו לך את החופשה ובאותה פרדה בעצם נפרדת מאיתנו לעולם ביום הדין, ביום קדוש ונורא ובין תקווה וייאוש קיבלנו את הבשורה המרה. מאז נולד לי בן וקראתי לו דוד על שמך ואז לפני 18 שנה הופעת אצלי בחלום וסיפרת לי שהסתובבת עד היום אצל כל המשפחה ובסוף החלטת להישאר אצלי.
אתה חי וקיים אצלי ותודה שבחרת בי יהיה זכרך ברוך.
ממני שמואל האחיין שלך.
שרה (אהרוני) שושן 17/11/2006
אח שלי, חלמתי עליך היום.
אהרן רטנר (אחיו של יואב רטנר) 19/11/2006
יהי זכרו ברוך.
יקי אהרוני 10/10/2006
שמואל שרוני 23/01/2007
דוד אין יום שאיני נכנס לאתר שהוקם לזיכרך . יהיה זיכרך ברוך . אני מצפה מכלום שיכתבו כמה מילים . אפילו על עניני דה יומה . כמה קשה בלעדיך . תמשיכו עם הקשר .
אוראל אהרוני 11/02/2007
לדוד אני מצתער על נפילתחך במלחמה אני מקוה שתחזור ליחיות שוב ממני אוראל
אימבר שמואל 22/04/2007
לימור אימבר 22/04/2007
מעבר להרים ולמדבר, אומרות האגדות, ישנו מקום, שאיש ממנו חי עוד לא חזר, והוא ניקרא: הסלע האדום.
זה השיר שאהבת וכמו בשיר גם אתה לא חזרת. אבל מי שמכיר את המשפחה שלנו יודע שגם לא באמת עזבת אותנו.
התמונות שעל הקיר, והעצב בעיניים, משהו בהם שהלך איתך...
תמיד תהיה חלק מאיתנו.
אחייניתך לימור.
מירה אימבר 23/04/2007
אח יקר שלי, ככל שחולפות השנים הגעגועים רק מתרבים, והאשליה כאילו אתה מסתתר עדין ורק הצלב האדום צריך להודיע לך שהמלחמה הסתיימה (כמו שדרור סיפר למחנכת שלו מכיתה א') היא אמונה יומיומית. לא רק שהכאב לא נרגע אלא שהגעגועים והאהבה הבלתי מסופקים הפכו לכאב חד ומיסר.
שלום לך אחי - חברי.
נדב אהרוני (אחיין) 01/05/2007
יקי אהרוני 02/07/2007
שולה כנפו תאריך: 2007-07-31
אני תושבת ירוחם ששמעתי המון סיפורים עליו, אני מדליקה נר לזיכרו, יהי זכרו ברוך
ספי נקר 06/10/2007
ברטי אוחיון 12/10/2007
פעם ראשונה באתר. שירתתי עם דוד ז"ל בסיני. באלבום התמונות שדוד צילם אני מופיע. דוד שלח אלי מכתב, ששמור אצלי, כשלושה חודשים לפני המלחמה, כשהייתי בקורס מט"קים. בתמונות אני יכול לזהות דמויות נוספות.
עליתי לקבר בהר הרצל מספר פעמים.
אם אתם מעונינים בקשר, למרות השנים הרבות שחלפו, אשמח.
ברטי
יהודית אנגל (פרנקו) 12/10/2007
כחברה של מירה מהתיכון, כשנודע לי על טיול השורשים, שנערך בירוחם לזכרו של דוד, החלטתי להצטרף - ולא התחרטתי.
המסע הנוסטלגי בתחנות בהן בילה דוד נגע ללב כל המשתתפים. בכל תחנה הועלו סיפורי זכרונות מחייו הקצרים, וממש אפשר היה לראות את דמותו קורמת עור וגידים, ולחוש אליו קרבה רגשית.
מסע הזיכרון לדוד לא נעשה באווירת אבל ובכי. להפך. הכל היה שלו ונינוח, שזור הלצות ורגעים קטנים-גדולים מחיי היום-יום שלו. אין ספק שבכך הושגה מטרת הטיול ואפילו למעלה מזה.
מירה - יישר כוח על היוזמה
יהודית אנגל (פרנקו), 2007
שמואל מנחם תאריך: 2007-10-16
ניסים אירני 04/11/2007
דוד היה לי לא רק בן דוד אלא בעיקר חבר מאז הילדות,החופשות בקרית מלאכי עד הבגרות הבילויים בירושלים ועד ממש לערב נפילתו כאשר בא לבקרינו במוצאי ראש השנה והקפיד להיפרד מכל אחד באופן אישי כאילו אומר את השלום האחרון, אך מי ידע שכך יהיה כעבור מספר ימים?... שלום לך בן דודי הצח והיקר אותך ניזכור לעד.
ברטי אוחיון 19/11/2007
בתאריך 5-8 בנובמבר יצאתי יחד עם חברי דודי חלאבי לסיור בסיני יחד עם אנשי גדוד 184 לשחזור קרבות מלחמת יום כיפור.
סיירנו באזור התעוזים והמעוזים ובין היתר הגענו לחווה הסינית ולציר לקסיקון.
הגענו לאזור בו נפגע הטנק של טפלי בו מצאו את מותם טפלי, אהרוני, הרשדופר ובדרה. באזור התקיים טקס יזכור והזכרתי את שמותיהם של טפלי, אהרוני, הרשדופר ובדרה ז"ל.
סיכמתי עם מירה שניפגש שוב עם המשפחות.
ברטי אוחיון
טלי אימבר 03/01/2008
יקי אהרוני 27/01/2008
שמוליק 14/03/2008
ברטי אוחיון 06/05/2008
יהי זכרו ברוך.
מתן טננהאוז 06/05/2008
שלא תדעו עוד צער. יהיה זכרו ברוך.
אייל ג. 06/05/2008
יהי זכרו ברוך.
אבביעד ביטרן 06/05/2008
יהי זכרו ברוך.
איתן אברמוביץ 10/05/2008
יהי זכרו ברוך.
שיר אופיר 10/05/2008
מלחמות הן לא דבר משמח. הן כואבות תמיד, ואף אחד לא מנצח בסופו של דבר...
משפחת אהרוני היקרה,
היה לי הכבוד לקחת השנה חלק ולראות איך אתם, משפחה מלוכדת כל כך, עולה לקבר בהר הרצל וחולקת כבוד יחד עם כל מדינת ישראל למי שנתן את עצמו, למי ששילם את המחיר, לדוד ז"ל.
שארית חיים ללא אדם אהוב היא מעמסה קשה, בין אם מדובר בבן, אח או חבר.
לכן אני מאחלת לכם רק טוב, ושלא תדעו עוד צער...
יהיה זכרו ברוך.
טלי אימבר 15/05/2008
לנצח דוד אזכור אותך תמיד...
רוני אטיאס 15/06/2008
יהי זכרו ברוך.
יקי אהרוני 12/09/2008
אשר בן-זקן 12/11/2008
לזיכרו של חבר ילדות...
שמואל מנחם 3/12/2008
בשנתיים האחרונות התחילה פעילות רבה סביב נושא מלחמת יום כפור. הן בשל רצון של מפקדים ולוחמים לשחזר את מה שארע בקרבות העקובים מדם, ובעיקר בשל משפחות הנופלים שמאז נפילת יקירם בקרב לא נחו לרגע ברצון לדעת מה היה בקרב, איך ולמה נפגע יקירם ונהרג.
כאשר למעשה בקרב של דוד נהרג כל צוות הטנק : גבי טפלי, יצחק בדרה, ראובן הרשדופר ודוד.
המשפחות נותרו ללא מידע מה באמת היה שם. אליי הגיע יקי אהרוני, אחיו של דוד, לפני שנתיים וחצי וסיפרתי לו מה שאני יודע על הקרב אבל לא היה לי מידע מה בדיוק קרה עם הטנק של דוד.
השאיפה והרצון של המשפחות למידע עוררו את הלוחמים מיום כפור. ואכן היו מי שלקחו על עצמם להריץ את הנושא ובעיקר ברטי אוחיון ורמי מתן. הם אירגנו מפגשים, כנס גדודי והשיא - סיור בסיני באזורי הקרבות, כאשר הלוחמים משחזרים ומספרים את ספור הקרב במקום בו ארע הקרב.
גם אני ספרתי את ספור הקרב שלנו, קרוב מאוד למקום שבו נפגענו, אך מפאת הזמן הקצר לא סיימתי את הספור עד סופו.
בכל מקרה, כשמירה תמצא לנכון אפשר לערוך מפגש ולספר.
אוחיון ברטי 17/12/2008
החל מהיום מוצג באתר החטיבה והגדוד, התחקיר אודות הקרב בו נפלו דוד אהרוני וחבריו.
יהי זכרם ברוך
טל דגן 29/01/2009
יקי 07/04/2007
שרה שושן 19/04/2009
טלי אמבר 27/04/2009
על מותו של דוד שמעתי עוד שגרתי בפרס אבי אקגאן יו"ח ואימי ז"ל שרה שלהם יצא להכיר את דויד התעצבו מאוד
צחי כהן 27/04/2009
שלא תדעו עוד צער. יהי זכרו ברוך.
רותם אהרוני (אחיינית) 27/04/2009
רועי דוד אהרוני (אחיין של דוד ז"ל) 27/04/2009
נדב אהרוני (אחיין) 27/04/2009
רועי דניאלי (הנכד של טאוס) 28/04/2009
קראתי על הספר שהוציאו לזכרו ומאוד התרגשתי,עד דמעות...
יריב המאירי 28/04/2009
אתר מאוד מרשים ומעניין. הגעתי אליו מתגובות באתר YNET והתרגשתי לקרוא את סיפור חייו של דוד ז"ל.
יהי זכרו ברוך !
מירה אימבר (אחות) 01/05/2009
אחי היקר בעקבות האתר, גילינו את חבריך לגדוד, גילינו את שמות חבריך , שמות הנערים מאחורי התמונות הרבות שכה אהבת לצלם ואפילו מכתב ששלחת לברטי אוחיון שלושה חודשים לפני המלחמה הארורה.
כמו כן ברטי ורמי מתן אירגנו סיור לסיני, לאזור הקרבות. ביקרנו במעוזים ובתעוזים, היינו בציר לכסיקון, נכנסנו למגורים שלכם שהיום משמשים כמוזיאון של המצרים. כל העת קיוויתי שאמצא את כתב ידך על הקירות, או על המיטה ודחקתי את קולו של ההיגיון שאומר שאין מצב שאתה תחרוט את שמך, ולצערי ההיגיון ניצח שם.
בנוסף אירגנו טקס לזכר הנופלים והדבר היחיד שעלה לי, ואותו אמרתי, היה לבקש ממך ומחבריך סליחה, סליחה על השאננות, היוהרה, השחצנות, תחושת העליונות, הכוחניות והזלזול באויב, שבעיני הם הגורם העיקרי למותכם.
אוהבת ומתגעגעת.
עמית אימבר (אחיין) 02/05/2009
יקי 08/07/2009
כרמלה יוסף אבוהרון 28/09/2009
אני שמחה שניתנה לי ההזדמנות להכיר את דוד דרך האתר, שרתנו באותו הגדוד באותה התקופה. כחיילת בת 19, עברתי חויה קשה מאד בתקופת המלחמה. לא פשוט לאבד כל כך הרבה חברים. היום הבנות שלי חיילות וברור לי עד כמה היינו צעירים לחוות את חווית המלחמה הנוראית ההיא. תודה על האתר שנתן לי את ההזדמנות להיחשף לסיפור חייו ולחימתו של דוד אהרוני.
יהי זכרו ברוך!
כרמלה, חיילת בגדוד 79
שמואל מנחם 28/09/2009
לפני פחות בשבוע נישאתי כדת משה וישראל כאשר לצידי בחופה היו גם
מוני ניצני המג"ד וזאב פרל המ"פ. מה שהוסיף נופך מרגש מאוד מסביב לחופה היו הרבה שצילמו ואז נזכרתי בתמונה שהצטלמתי עם הצוות בטנק שדוד צילם אותנו.
יהי זכרך ברוך
משפחת מלול 06/10/2009
כרגע חזרנו מהצפון מהמסע לזכרו של יקירכם דוד. נפעמנו ונרגשנו להיות חלק קטן ממלאכת ההנצחה הראויה והמכובדת של יקירכם. מי ייתן ונפגש שוב רק ברגעי שמחה אמן. מוקירים ומעריכים: סמדר ועמי מלול והילדים (החברים של יוסי ולינדה מאשקלון).
לימור אימבר 06/10/2009
יקי 11/12/2009
naftali chocron 07/02/2010
yhie zicro baruj laad
ברטי אוחיון 16/04/2010
היום, בעיר צפת, התקיים מפגש, לרגל יום הולדתו של זאב פרל. במפגש זה עלה שוב סיפור הקרב שבו נפל דוד אהרוני ז"ל.
יהא זכרו ברוך
לימור אימבר 18/04/2010
יוסי 18/04/2010
מירה אימבר 18/04/2010
אחי אתה כל כך חסר, מתגעגעת ואוהבת.
לו ניתן היה להחזיר את הזמן אחורה, ולחוות שוב את הביחד שלנו כשני אחים קרובים.
רותם אהרוני 18/04/2010
שלי אהרוני 19/04/2010
תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים.
גיא אהרוני 19/04/2010
יהי זכרך ברוך.
קתי ליוברסקי 19/04/2010
דרורה גרופר 19/04/2010
יהי זכרו ברוך.
יקי מיקי רועי רותם ונדב 19/04/2010
אלעד שרוני 20/04/2010
כולנו ראינו מה עשית במלחמה בשביל מדינת ישראל .שנזכה לראותך בתחיית-המתים.יהי זכרך ברוך.
יקי 16/09/2010
מירה אימבר 27/09/2010
אתמול היה יום הנצחה לזכרך ,זה היה יום עמוס רגשית וחזרו על עצמם שוב ושוב המשפטים שפה עשירה וקריאת הספרים שלך, השקט שלך והמופנמות שלך. היום חבריך לגדוד וכאלה שלא הכירו אותך נכחו ולי היתה לאורך כל היום תחושה שאתה רואה צופה ומחייך חיוך בישני . נוכחותם של חבריך ריגשה אותי, לא ציפיתי לכזו הענות ופחות לטלפונים של חבר'ה שלא יכלו להגיע והתקשרו להתנצל אשריך שאלה היו חבריך. אני מתגעגעת ואוהבת
ענבר אהרוני 01/01/2010
לדוֹד שלי דוד
יהי זכרך ברוך.
פיני פז 29/10/2012
יום אחר יום, חודש בחודשו,שנה ועוד שנה צועדות מול עינינו משפחות השכול. הן צועדות במשעולי האבנים הדוממות בבתי העלמין, במקום העבודה, ברחוב, בבית. והן צועדות לבד.
והנה, בדרך מופלאה, נקרתה בדרכי האפשרות להכירכם, ולצעוד אתכם לרגע קט.
לשלב זרועות, לחבק, לדמוע ולהיזכר.
רגעים שאנצור בלבי לעד.
תודה על שאיפשרתם לי לצעוד עמכם כברת דרך.
פיני
מירה אימבר(אחות) 08/04/2013
שרה שושן 14/04/2013
היי אח שלי. מתגעגעת.
יקי 15/04/2013
דוד
אהרוני