דברי פתיחה – שרה שושן
שלום לכולם ותודה שאתם כאן.
היום נאספנו פה כדי להזכיר ולזכור את אחינו, אלה שהיו ונותרו צעירים לנצח.
את גבי גרשון טפלי - מפקד הטנק,
את יצחק ברדה,
את ראובן הירשדופר, שאחיו יעקב נוכח פה ושותף מלא בהנצחה.
ואת אחינו דוד אהרוני.
לא ניתן לזכור אותם בלי שנציין כמה עובדות היסטוריות וקיומיות לעמנו ולארצנו.
שני תנאים הכרחיים לקיומה של אומה: ארץ, דהיינו מיקום גיאוגרפי ושפה משותפת.
על קיומה של הארץ נתנו האחים את נפשם, כמו רבים וטובים אחרים, אשר שמותיהם חקוקים בלבנים המרכיבות את היכל השמות בהר הרצל.
השפה העברית, כשפת דיבור ולימוד בארץ ישראל, עוד טרם קום המדינה, לא הייתה דבר מובן מאליו. רבים וטובים נאבקו עליה ורבים אחרים התנגדו לה. כי איך ילמדו מתימתיקה ואיך ילמדו פיזיקה בשפה, שחסרים בה מושגים מודרניים ועכשוויים.
אליעזר בן יהודה עשה לילות כימים כדי לחדש מילים בשפה, שלא הייתה בשימוש יומיומי. הוא עשה מאמצים לפתח את השפה ולהתאימה לעת החדשה. הוא חיפש מילים ושורשים בספרות העברית שנכתבה במהלך הדורות, בספרים שנקברו בספריות רחוקות בארכיונים ובגינזכים. את החסר הוא השלים מ"מוחו הקודח" כמו שכתב ירון לונדון.
אך בראש ובראשונה הוא השתמש בספר התנ"ך כמקור למילון העברי הראשון.
השפה העברית אכן נגזרת משפת התנ"ך. זוהי אותה שפה בה דברו אבותינו, כבר לפני שלושת אלפים שנה.
כאן אני פונה בעיקר לדור הצעיר. דור העתיד שלנו, שנוטה לאמץ שפה עילגת כי "כך עושים כולם".
אם אתם באים לזכור את אחינו - דוד, אז אנא, אל תזלזלו בשפה. דוד שלנו דיבר וכתב עברית מצוחצחת, שנים מעטות אחרי שעלינו לארץ. העברית הייתה יקרה לליבו. מכתבים, שנהג לשלוח לי, בהיותו בן תשע-עשר שנים, היו מתובלים בביטוים ובפתגמים, שילידי הארץ לא תמיד מכירים.
בבקשה מכם, אחיינים ונכדים יקרים, אל תזלזלו במסורת שלנו או בספר התנ"ך. לא כל אזכור של מילים הקשורות ליהדות ולתנ"ך הוא הדתה, שיש להלחם בה. ספר התנ"ך הוא המקור העיקרי לשפה העברית והוא העוגן והמשענת שקושרים אותנו לחלקת ארץ זו. הוא זה שאפשר לקבץ יהודים מכל תפוצות הגולה. הוא הקנה לנו את זכות קיומנו, פה בארץ האבות.
לסיום,זכרו ושננו את דבריו של יגאל אלון - "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל."
לעניות דעתי, עם שאינו יודע את עברו, אין לו עתיד והוא יעלם, כפי שנעלמו אימפריות גדולות ועצומות מעל במת ההיסטוריה.
דוד
אהרוני